שמיטה

שלומית אוחיון שנצר

ומה אם תסכימי לרגע אחד

לעמוד ולהביט מן הצד

לשמוט מנפשך את עול היום יום

לנקות חול של חול

ולבוא אל מקדשך

מה אם תסכימי לראות

כי עמלך הרב ותבואתו באסמייך

אינם ממלאים את ליבך

או מאירים את חדרייך

ופרותייך נפוצו בבר

ויש לך די והותר

ואינך זקוקה השנה לדבר

מלבד לעצמך

מה תגלי אם תשאלי את עצמך שאלות

תישירי מבט אל הדרכים החרוכות

תסתכלי מאין באת, לאן הגעת

מדוע שלהבתך דועכת

ובכלל

לאן את בכלל הולכת

מה אם תסכימי רק השנה

להיות לך לעצמך נאמנה

להביט לתוכך ולראות בך

אמא אדמה

כי

הפרדת מוץ מן התבן

סילקת עשבים שוטים

סללת, בנית הפכת כל אבן

מקרביך יצאו חיים

מה אם תסכימי לרגע אחד

לעצור להתבונן על מה שעבר

אולי דווקא אז

תמצאי רגע מאושר

אם תסכימי להיות אביונה

להלך יחפה ברגבייך

לראות לרחוק ובבהירות

לסמוך על אלוהים שלך

להיות לרגע רות

אולי אז

תוכלי להבחין במה שכבר יש

לדייק את הדרך

ואת תפילתך

תני לאדמתך לנוח

העמיקי שורשייך

התחזקי ברוח

הסערות עוד יבואו גם גשמי הברכה

גם ימים של בצורת

יתדפקו בתורם

ואת

את תהי חזקה

כי הגבהת את ליבך בזו השנה

עת הסכמת

לשוב אל עצמך אל מקורותייך

לעמוד ולהביט מן הצד

לשמוט מנפשך את עול היום יום

לנקות חול של חול

ולבוא אל מקדשך

ניגונך עוד נמשך ומהלכת את כעת  בתלמייך לצליליו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עוד פוסטים מהבלוג

שירי מסע

שמיטה

ומה אם תסכימי לרגע אחד לעמוד ולהביט מן הצד לשמוט מנפשך את עול היום יום לנקות חול של חול ולבוא אל מקדשך

להמשך קריאה »